האם זה באמת החלב שלי? ואשמה אימהית שאין לה סוף

בכל פעם שהתינוק לא רגוע, לא יונק כמו שצריך, או פשוט עובר יום קשה – הלב האימהי שלנו שואל שאלה אחת:"מה עשיתי לא נכון?"ואצל אמהות מניקות, זה כמעט תמיד מגיע ל:"אולי אין לי מספיק חלב?""אולי החלב שלי לא טוב?""אולי זה בגלל שנתתי בקבוק אתמול?""אולי אכלתי משהו שעשה לו גזים?"

וזה קורה לכולן.גם אם יש להן שפע של חלב.גם אם הן קיבלו ייעוץ הנקה פרטי וידעו מה לעשות.גם אם הן עשו הכל "נכון".

אז מה באמת קורה פה?

אשמה אימהית היא מנגנון הגנה.כשיש קושי, כשיש בכי, כשיש חוסר אונים –אנחנו מחפשות אשמה בתוכנו כדי להרגיש שיש לנו שליטה.כי אם הבעיה היא אני – אז אולי אני גם יכולה לתקן.

אבל בפועל?האשמה הזאת לא עוזרת לנו.היא מחלישה אותנו.היא מבלבלת אותנו.והיא מונעת מאיתנו לראות את התמונה האמיתית.

שלושה מקרים אמיתיים מחורף אחד:

בחורף האחרון הוזמנתי לשלושה ייעוצי הנקה.בכולן – האמא הייתה בטוחה שהתינוק/ת בשביתת הנקה.הסיבות שהן נתנו לעצמן היו שונות:

• "נגמר לי החלב"

• "נתתי בקבוק לפני שבוע והרסתי הכל"

• "אכלתי חומוס והבטן שלה מתפוצצת"

אבל כששאלתי את השאלות הנכונות וראיתי את התינוק מקרוב, התמונה התבהרה:בכל אחד מהמקרים – הבייבי פשוט היה חולה.אף סתום. כאב גרון. עייפות מצטברת.לא שביתת הנקה. לא בעיה בהנקה. לא אשמת האמא.

אז מה עושים עם האשמה?

בפעם הבאה שהלב שלך יספר לך שזה החלב, זה מה שאכלת, זה הבקבוק, זה את...קחי נשימה.ודמייני אותי (יועצת ההנקה הטרחנית הזאת מהאינטרנט 😉) שואלת אותך בעדינות:

"את בטוחה שזה בגלל החלב?""אולי יש עוד סיבה?"

ואז – תני לעצמך חיבוק.כי מגיע לך.את אמא נהדרת.ואת עושה את הכי טוב שלך.